אגורפוביה הינה הפרעה השייכת לקבוצת הפרעות החרדה. פירוש המילה "אגורה" הוא "כיכר השוק". בניגוד לפרשנות הרווחת, אגורפוביה אינה פחד ממקומות פתוחים. הלוקים באגורפוביה מפחדים למעשה מכל מקום או מצב שהבריחה ממנו בלתי אפשרית, או מביכה.
פעמים רבות, היווצרותה של אגורפוביה מתחילה בהפרעה אחרת- התקפי פאניקה. בזמן התקף פאניקה האדם חווה תחושות גופניות קשות ופתאומיות כגון:
- דופק מהיר
- הזעה
- רעד
- קוצר נשימה
- כאבים בחזה
- סחרחורת
- חוסר תחושה בקצות האצבעות
- גלי חום
האדם נבהל מאוד, בטוח שהוא הולך להשתגע או למות. בדיקות רפואיות לא מעלות דבר, והסימפטומים חולפים כלעומת שבאו. כ-20% מכלל האוכלוסיה חוו בחייהם התקף פאניקה חד פעמי. אך ישנם אנשים שאצלם ההתקפים חוזרים ונשנים.
אנשים שחוו התקף פאניקה עשויים להתחיל לפחד שההתקף יחזור שוב. מכיוון שבהתחלה ההתקפים קורים בדרך כלל במקומות מסויימים, החולה יתחיל להמנע מלהגיע לאותו מקום. אך למעשה, ההתקף אינו תלוי במקום מסויים, והוא יופיע שוב במקום אחר. החולה יתחיל להמנע מלהגיע לעוד ועוד מקומות. לאחר מכן יתחיל להמנע גם ממקומות בהם עלול להתרחש התקף, ללא תלות בשאלה האם זה כבר קרה בעבר. כך מתפתחת לאיטה הפרעת אגורפוביה.
במקרים אחרים, האגורפוביה מתפתחת ללא קיומם של התקפי פאניקה, אלא בעקבות פחד מאסיבי מאובייקט או סיטואציה מסויימים, שמעוררים סימפטומים של חרדה הדומים לאלה המתעוררים בהתקף פאניקה.
אגורפוביה – סימפטומים
- החולה באגורפוביה יחוש חרדה קשה מפני המצאות במקום שקשה או מביך לברוח ממנו, או שלא יוכל לקבל עזרה במקרה שיחוש סימפטומים של התקף פאניקה. המקומות עשויים לכלול אוטובוסים, אירועים הומי אדם ואפילו להיות לבד בבית.
- החולה יעשה ככל שביכולתו כדי להמנע מאותם מקומות מהם הוא מפחד. ההמנעות עשוייה להיות כה קשה, שישנם חולים אשר לא יוצאים כלל מהבית ואפילו לא מחדרם.
אגורפוביה מופיעה בדרך כלל בשנות העשרים או תחילת שנות השלושים, והיא נוטה להיות כרונית. יחד עם זאת, מהלך המחלה בדרך כלל יודע עליות ומורדות, תקופות של חרדה והימנעות קשות, ותקופות רגועות יותר. המחלה שכיחה אצל נשים כמעט פי שלוש כשמדובר במקרים קלים, ופי 4 במקרים החמורים.
החולים באגורפוביה חווים פחד כמעט בלתי פוסק, ולכן הם פגיעים גם להפרעות חרדה נוספות. הם חשים מועקה ומצוקה, לעיתים עד רמה של
דיכאון. פעמים רבות החולים נאלצים לוותר על כל מה שהשיגו בחייהם, הם לא מסוגלים ללכת לעבודה ומאבדים את הקריירה. הם לא מסוגלים לצאת לאירועים חברתיים, ומאבדים קשרים עם חברים ובני משפחה. "מרחק" לגביהם הוא דבר מאוד יחסי. לפעמים אפילו ללכת לשירותים נראה להם רחוק מידי ומפחיד.
מעניין לציין, שברמות קלות יותר של אגורפוביה, החולים מוצאים פתרון זמני בדמות אדם קרוב מלווה. במצבים אלה, החולה מצליח להגיע למקומות אשר מפחידים אותו בתנאי שמישהו מוכר וקרוב, שמכיר את הסימפטומים, נמצא קרוב אליו ומסוגל להגיש לו עזרה או למלט אותו מהמקום במקרה הצורך.
הטיפול באגורפוביה
הטיפול בהפרעות חרדה כולל בדרך כלל
טיפול תרופתי במגוון של תרופות אנטי- חרדתיות. כל טיפול תרופתי אמור להיות מלווה
בטיפול פסיכותרפויטי שמטרתו להתמודד עם מקורה של האגורפוביה, כלומר עם התקפי הפאניקה או הפחדים הספציפים שהובילו להמנעות האגורפובית מלכתחילה.
הקושי הגדול ביותר בטיפול בסובלים מאגורפוביה, הוא להגיע אליהם. גם כאשר נעשית פנייה ראשונית לטיפול, אדם שמפחד לצאת מביתו יפחד לצאת גם לטיפול.
במובן הזה, הטיפול התרופתי פשוט יותר, מכיוון שאדם אחר יכול להביא את התרופות לביתו של החולה. גם הגעת המטפל לביתו של המטופל אינה נחשבת לפיתרון מקובל, משום שהיא משמרת ומחזקת את הדפוס ההמנעותי.
