היפנוזה היא כלי טיפולי ותיק ביותר לטיפול במגוון של בעיות פיזיות – רפואיות ובעיות נפשיות. האסוציאציות שעולות בקרב הציבור כשמדובר על היפנוזה מתייחסות בדרך כלל לרופא זקן עם תליון – מטוטלת אשר מרדים את המטופל ומשנה את התהנגותו באצבע צרידה. המציאות לא יכולה להיות רחוקה יותר.
ראשית, היפנוזה אינה מצב בו אדם אחר משתלט על תודעותו או רצונותיו של הפרט. נהפוך הוא. בתהליך ההיפנוטי, עוזר המהפנט למטופל למקד את הקשב שלו בנושא אחד בלבד, הנמצא בתוכו. למעשה, כמעט כל אחד מוצא עצמו לעיתים במצב דומה למצב ההיפנוטי – למשל כאשר צופים בסרט ומאבדים כל תחושה של זמן ומציאות בסביבה.
למרות שפירוש המילה "היפנוס" ביוונית היא שינה, בדיקת גלי המח של המהופנט מראה שהוא נמצא ברמת עירנות גבוהה ביותר. ולבסוף, המהפנט אינו מנסה להשתלט על התנהגותו של המהופנט, אלא לעזור לו להתמודד עם כאבים ומצוקות.
אנשים שנמצאו בתוך טראנס היפנוטי מתארים חוויה שונה של מודעות, העדר סביבה חיצונית ואפילו הפחתה בתחושות הגוף. בדרך כלל מדובר בחוויה ייחודית ונעימה.
היפנוזה – בשביל מה זה טוב?
כאשר אדם נמצא במצב היפנוטי, יכול המטפל להשתמש בטכניקות טיפוליות מסויימות שאינן מתאפשרות כאשר המטופל מוסח מאין-ספור גירויים פנימיים וחיצוניים מהסביבה. כך למשל, יכול המטפל להשתמש בסוגסטייה (השאה) כדי ליצור דימיון מודרך, לדבר על נושאים שאינם נמצאים במודעות של המטופל כאשר אינו שרוי במצב היפנוטי, ולתרגל פעולות פיזיות שהמטופל אינו מסוגל להן בדרך כלל.
הסוגסטיות והתרגילים אמורים לגרום לשינוי במצבו הפיזי או הנפשי של האדם, ויכולתו להתמודד עם בעיותיו, גם כאשר הוא יוצא מהמצב ההיפנוטי.
- השימוש בהיפנוזה נעשה להתמודדות עם המצבים הבאים:
כאב פיזי ומחלות כרוניות - כאבים פסיכוסומטיים
- חרדות מגוונות (למשל, בעת טיפול אצל רופא שיניים, לקראת ניתוח, או פוביות ספציפיות או חברתיות)
- שינוי הרגלים (כגון הרגלי אכילה, עישון, כסיסת ציפורניים)
- התמודדות עם לחצים ומתחים יומיומיים, שאינם מקבלים הגדרה פסיכיאטרית או רפואית.
-
היפנוזה – איך זה פועל?
- בישראל, החוק קובע כי רק מטפלים המוסמכים להיפנוזה רשאים להפנט מטופלים. המטפלים חייבים להיות רופאים, רופאי שיניים או פסיכולוגים, לעבור הכשרה מקיפה בתחום ההיפנוט, ולקבל רישיון ממשרד הבריאות.
- קיימות מספר שיטות ליצירת טראנס היפנוטי, ובכולן המטרה היא מיקוד הקשב פנימה. השיטה הקלאסית יוצרת את מיקוד הקשב על ידי מיקוד העיניים באובייקט שהמטפל מניע בקצב קבוע, ובהמשך ביצוע הרפיה עמוקה של הגוף.
שיטות מודרניות יותר, המכונות "ההיפנוזה החדשה" (ומתבססות על הגישה האריקסוניאנית), יוצרות טראנס היפנוטי במגוון טכניקות יצירתיות שונות המותאמות באופן ספציפי לכל מטופל, על פי יכולותיו ומצוקותיו.
בסוף התהליך, המטפל עוזר למטופל לצאת מהמצב ההיפנוטי. מכיוון שהמטופל קיבל על עצמו את הטראנס מתוך בחירה, הוא גם יכול לצאת ממנו בכל עת שיחפוץ.
מי יכול לעבור היפנוזה?
לא כולם יכולים להתהפנט. מחקרים מראים שישנם אנשים שיכולת ההתהפנטות שלהם גבוהה, והם נכנסים בקלות יחסית למצב היפנוטי עמוק, ואילו אנשים אחרים מתקשים יותר, ואף לא מצליחים כלל להגיע לטראנס ההיפנוטי.
הניסיון של המטפל משפיע כמובן באופן חיובי על סיכויי ההיפנוט, אך קיימות הוכחות לכך שכאשר המטופל מפחד להכנס למצב ההיפנוטי (מתוך חשש לאבד שליטה, שישתלטו על רצונותיו, או פשוט לגלות דברים שהודחקו מחוץ למודעות), סיכוייו להצליח להתהפנט יורדים.
כמובן, שכדי שהתהליך יצליח חייבים לשרות יחסי אמון בין המטפל למטופל, כך שהמטופל יסמוך על המטפל, יקשיב לו, וישתף עימו פעולה בתהליך יצירת הטראנס.
