היפוכודנדריה הינה הפרעה פסיכיאטרית השייכת לקבוצת ההפרעות הסומטיות (Somatoform Disorder). בשפה היומיומית נעשה שימוש במונח היפוכונדריה לתיאור אנשים הסובלים ממחלות שונות ומשונות בתכיפות גבוהה מהרגיל. למעשה, בהגדרתה הפסיכיאטרית, היפוכונדריה היא מצב בו אדם עסוק ומוטרד באופן תדיר בפחד שיש לו מחלה קשה, או שלמישהו אחר יש מחלה קשה, תוך שהוא מבסס את הפחד הזה על פרשנות לא נכונה של סימפטומים גופניים והתנהגות.
במקרים מסויימים, לפרט אין בכלל מודעות לכך שדאגותיו מוגזמות ולא רציונאליות. שכיחותה של ההיפוכונדריה באוכלוסייה מוערכת בין 1-5%, ופורצת בדרך כלל בשנות הבגרות המוקדמות. המחלה בדרך כלל כרונית, עם עליות וירידות במידת החרדה, ועם שינוי ב"מחלות" המאיימות לפגוע.
היפוכונדריה – סימפטומים
אדם הסובל מהיפוכונדריה עסוק מאוד במחשבות לגבי מחלה שיש לו או שיש למישהו קרוב אליו (לעיתים רחוקות החשש הוא מפני מחלת נפש). כל תחושה גופנית, התנהגות ותגובה פיזית יכולים להתפרש אצלו כסימן, הוכחה או רמז לכך שהוא אכן חולה.
לעיתים עצם העיסוק בגוף עלול לגרום להיווצרות סימפטומים. לדוגמא, עצם האמירה "יש לי מחלה, אני עלול ללקות בהתקף לב" עשוי להעלות את הדופק ולגרום להזעה. כמובן שסימפטומים חסרי משמעות אלה יפורשו מיד כהוכחה לבעיה הלבבית. בדרך כלל החולה יבצע סדרת בדיקות מקיפה, לעיתים אצל מספר רב של רופאים, ללא המנעות מבדיקות חריגות, חודרניות, כואבות ויקרות – וכל הבדיקות הללו לא יעלו דבר.
העדר הממצאים בבדיקות לא משנים כהוא זה את בטחונו של הפרט שהוא אכן חולה במחלה נוראית. כדי לאבחן היפוכונדריה, העיסוק במחלות צריך להמשך שישה חודשים לפחות, וכמובן שיש לשלול את האפשרות שהאדם באמת חולה.
העיסוק הבלתי פוסק במחלה שאינה קיימת מביאים למצוקה קשה, ולפגיעה בהתנהלות היומיומית בחיים. המצוקה נגרמת עקב הפחד מפני המחלה האיומה שאף רופא לא מצליח לאבחן, שעשוי להגיע לרמה של פחד מוות. כעס ותסכול כלפי המוסדות הרפואיים שאינם מאשרים בדיקות שאין בהן צורך, ואינם מגיעים למסקנות אליהן החולה מצפה, הם רגשות נפוצים.
האדם עשוי להתחיל להתנהג כאילו הוא באמת חולה – להשתמש בתרופות שאינן מתאימות למצבו הגופני ועשויות לפגוע בבריאותו, להמנע מפעילויות האסורות על חולים ב"מחלתו", ולבזבז זמן, אנרגיה וכסף על בדיקות לא נחוצות. כל זאת על חשבון פעילויות חברתיות אחרות.
