הפרעת אישיות היסטריונית

תוכן עניינים

הפרעת אישיות היסטריונית מתאפיינת ברמת רגשנות גבוהה וצורך רב בתשומת לב.

מאפייני ההפרעה העיקריים כוללים:
· צורך בקרבה של אנשים אחרים על מנת שיהיו עדים לתנודות הרגשיות של בעל ההפרעה.

·    עיסוק מוגבר בהופעה החיצונית, תוך ניסיון להיראות שונה וייחודי (צבעוניות עזה).
·    נטייה לתאר בדרמטיות את מערכות היחסים ולהימשך לאנשים שעשויים להביא לכאב לב.
·    סגנון הדיבור נוטה להיות מאד אקספרסיבי וחסר פרטים.
·    תקשורת עם אחרים כוללת מחוות פתייניות והתנהגות מינית מוגזמת.
·    קושי להימצא במצבים בהם לא נמצאים במרכז העניינים.

רבים הלוקים בהפרעת אישיות היסטריונית מסוגלים לתפקד בצורה טובה מבחינה חברתית ותעסוקתית. ההפרעה נפוצה יותר בקרב בעלי מראה חיצוני שהוא מעל הממוצע. שיעור בעלי ההפרעה מתוך כלל האוכלוסיה הוא 2%-3% והיא נפוצה יותר בקרב נשים. ההפרעה מתחילה בגיל ההתבגרות ובהיעדר טיפול היא נמשכת לאורך החיים. ככל שהם מתבגרים, בעלי ההפרעה נוטים להראות פחות תסמינים שכן הרמה האנרגטית הולכת ויורדת עם ההתבגרות.

הגורמים להפרעה

ישנן גישות שונות המספקות הסבר להפרעת אישיות היסטריונית:
*גישה פסיכו-דינמית –  גורסת כי לבעלי ההפרעה יש הורים קרים ושתלטנים שגרמו להם לתחושת דחייה, פחד מדחייה ותלותיות.
*תיאורית למידה – רואה דפוסי למידה לא נכונים שהעבירו הורים לילדיהם במהלך הילדות כנמצאים בבסיס ההפרעה.
*גישה קוגניטיבית – מתמקדת בעיסוק ברגש כדבר המפחית את המעורבות במה שקורה בעולם החיצון ומוביל אדם לראות בעולמות של אחרים כיותר מעניינים מזה שלו.
*גישה סוציו-תרבותית –  מתייחסת לציפיות חברתיות מוגזמות של החברה. למשל, הציפייה מאישה למלא תפקידים מגוונים כמו אם, אשת קריירה, ויכולות תקשורת טובות, היא ציפייה בה חלק מהנשים אינן עומדות ולפיכך מפתחות את ההפרעה.
*גישה נוספת מתייחסת לטראומות שנחוו בילדות כגורמות להיווצרות ההפרעה.
*גישה פרוידיאנית המתייחסת למנגנוני הגנה – מנגנוני הגנה הם שיטות לא מודעות שאנשים מפתחים לצורך התמודדות עם בעיה. כל האנשים משתמשים במנגנוני הגנה אולם ישנו שוני בסוג המנגנונים בהם נעשה שימוש.

אנשים בעלי הפרעת אישיות היסטריונית נוטים בעיקר להשתמש במנגנוני ההדחקה (כדי למנוע את המחשבות הלא רצויות מהמודע), ההכחשה (מחליטים שהבעיה כלל לא קיימת) והדיסוציאציה (שתי אישיויות המתקיימות בו-זמנית). בקרב מטופלים עם רמות מתונות יותר של תסמינים ישנו גם שימוש בשני מנגנוני הגנה נוספים – התקה ורציונליזציה.

התקה מתייחס להעברה של רגש מרעיון מסוים לרעיון אחר. למשל, אם היתה מריבה עם בן הזוג, הכעס יופנה לחבר טוב. רציונליזציה היא ניסיון להסביר את ההתנהגות כך שתהיה מקובלת על אחרים.

גישה תרבותית – מחקרים מראים שההפרעה נפוצה יותר בחברות המעודדות החצנה של רגשות. למשל, בחברה היפנית שבה אנשים נוטים להפנים את רגשותיהם ולא לבטא אותם בפני אחרים, שכיחות ההפרעה ההיסטריונית נמוכה.

טיפול בהפרעה

*טיפול פסיכודינמי – עוזר למטופל להכיר ברגשותיו ולהפחית תגובתיות רגשית.
*טיפול קוגניטיבי-התנהגותי– מפחית את המחשבות השליליות שאינן תורמות לתפקוד המטופל. המטרה היא לעבור לחשיבה יותר שיטתית ומובנית לגבי בעיות. שיטות נפוצות במסגרת טיפול זה הן אימון לאסרטיביות והעלמת גירויים שמביאים לתגובה רגשית חריפה (כך שהתגובה הרגשית תיחלש).
*טיפול קבוצתי – תורם בחיזוק הקשרים הבינאישיים, תוך שימוש במשחקי תפקידים.
*מדיטציה– תורמת להירגעות והתמקדות במחשבות הפנימיות. מדיטציה היא למעשה "פשוט לשבת", כלומר להישאר במקום ללא תזוזות מיותרות של הגוף ולנסות לרכז את תשומת הלב לכאן ועכשיו ללא גלישה לאינספור מחשבות לא רלוונטיות. כך המטופל למעשה מתחבר לקול הפנימי שלו ולומד להימצא ברוגע. מטפלים מסוימים גם משתמשים בהיפנוזה כדי לעזור לבעלי ההפרעה להירגע.
לרוב הם אינם נשארים בטיפול לאורך זמן, שכן הם מחפשים ריגושים אחרים כל הזמן.