זכויות חולי הנפש

תוכן עניינים

אנשים הלוקים במחלות נפש לא מודעים תמיד לזכויותיהם, וגם במידה וישנה מודעות מצידם, לרוב הם אינם מסוגלים לעמוד ולדרוש שהן תתמלאנה, בשל מצבם הנפשי. עובדה זו יוצרת מצב שבו הם נתונים פעמים רבות להחלטות מצד גורמים אחרים בנוגע אליהם. לשם מניעת המצב, נחקק חוק שקבע מספר זכויות עבור חולי הנפש החיים בקהילה ועבור אלה המאושפזים במוסדות פסיכיאטריים.

החולה הפסיכיאטרי זכאי לקבל כל מידע רפואי אודות מצבו. חולה שמאושפז זכאי לקבל את "טופס זכויות החולה" וזכאי לבקש הסברים על זכויותיו. לחולה המאושפז יש זכות מלאה לקבלת ביקורים, הוא זכאי לקבל ולשלוח מכתבים, מבלי שיהיו גורמים שיקראו את תוכנם.

כמו כן, החולה המאושפז זכאי לפנות לעורך דין. החוק קבע בנוסף את זכויות חולי הנפש בנושא הטיפול שיקבלו, בנושא האשפוז ובנושא שחרור מאשפוז.

חוק ביטוח בריאות ממלכתי

 האחריות למתן שירותים וטיפולים לחולי הנפש נמצאת בידי מערכת הבריאות הציבורית, המקבלת תקציב מהממשלה. נישת בריאות הנפש מתחלקת לשתי יחידות:

טיפול קהילתי – מרפאות ציבוריות לבריאות הנפש, מתן טיפולים נפשיים פרטניים ומציאת מסגרות מגורים מתאימות.
טיפול במהלך אשפוז – דאגה לאשפוז במוסדות פסיכיאטריים או אשפוז במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים רגיל.

במידה והחולה נמצא כמי שזקוק לאשפוז פסיכיאטרי, המדינה מממנת את העלות. האשפוז יכול להתבצע אך ורק לפי ההוראות של "חוק טיפול בחולי הנפש".

חוק טיפול בחולי הנפש

החוק מופנה אל האנשים שסובלים ממחלות נפש הפוגעות בשיפוטם ובדרך בה הם רואים את המציאות. החוק אינו מתייחס להפרעות הנפשיות לסוגיהן, שאינן נחשבות כמחלות נפש, למשל חרדות, פחדים, הפרעות אישיות ועוד.

לצד הסדרת הזכויות של חולי הנפש, מגדיר החוק את התנאים בהם המדינה רשאית להגביל את חופש בחירת החולה. מבחינת החוק, זכויות חולים פסיכיאטריים זהות לזכויות החולים במחלות פיזיות. החוק לא מבחין בין טיפולים פיזיים לטיפולים נפשיים.

חוק אשפוז במוסד פסיכיאטרי

עוד בטרם החולה מתאשפז, עליו לעבור בדיקות רפואיות, גופניות ונפשיות בבית חולים כללי, שיקבעו אם הוא אכן זקוק לאשפוז. המצב שונה כאשר ניתן צו אשפוז המחייב את בתי החולים הפסיכיאטריים לאשפזו.
היה והחולה מבקש על דעת עצמו להתאשפז, מחובתו לחתום על "טופס הסכמה לאשפוז מרצון" ועל קבלת טיפולים. חולה שפונה לאשפוז מרצון, אינו רשאי להשתחרר מבית החולים, אלא רק במידה וחלפו 48 שעות מהרגע בו ביקש להשתחרר.

חוק אשפוז כפוי

במידה והפסיכאטר המחוזי, שמונה להיות האחראי הבלעדי להחלטות על אשפוז כפוי, מחליט כי האדם הלוקה בנפשו מהווה סכנה ממשית לחייו או לחיי החברה, יש בידיו לכפות עליו להתאשפז, לקבל טיפול או לעבור בדיקות פסיכיאטריות גם ללא רצונו. הוראת האשפוז הכפוי מבוצעת על ידי אחים פסיכיאטריים בעזרת שוטרים, שרשאים להפעיל כוח פיזי סביר במידה והחולה מתנגד.

חוק שחרור מאשפוז

* במידה והחולה אושפז שלא בכפיה – מנהל בית החולים רשאי לשחררו או לאשר חופשה. היה והחולה מאושפז בתקופה של לפחות חודש, על המנהל להודיע לו לפחות 24 שעות בטרם יישתחרר. במידה והחולה עצמו מבקש להשתחרר, ומקבל על כך סירוב, הוא יקבל הודעה בכתב תוך 48 שעות מהרגע בו התקבלה הבקשה.

*במידה והחולה או משפחתו מסרבים להשתחרר, בית החולים אינו רשאי לשחררו, אלא אם כן אישר פסיכיאטר מחוזי. על החלטה זו, ניתן לערער בפני הוועדה הפסיכיאטרית.*במידה והחולה אושפז מרצון – הוא רשאי להגיש בקשת שחרור בכתב למנהל בית החולים. על המנהל לשחררו תוך 48 שעות, אלא אם הוצאה לגביו הוראת אשפוז מיידי מהפסיכיאטר המחוזי, בפרק אותו זמן.

זכויות ביטוח לאומי

החולה הפסיאטרי יגיש בקשה לביטוח לאומי כדי לקבל קצבת נכות. במידה ולאחר הבדיקות שיעבור, הוא נמצא כבעל נכות נפשית של לפחות 40 אחוזים, הוא יקבל את הקצבה.
אדם מעל גיל 18 שהוגדר כנכה נפשית, זכאי לפנות לוועדת שיקום ולבקש שתקבע את זכאותו בתכנית השיקום. עליו להציג חוות דעת פסיכיאטרית, בה נטען כי עקב נכותו הנפשית, הוא זקוק לשירותי שיקום.
למידע נוסף בנושא: סל שיקום לנפגעי נפש