חולי ונפגעי נפש אינם מודעים תמיד לזכויות המגיעות להם, וגם במידה וכן, לרוב הם לא מסוגלים לדרוש לקבלן, בגלל מצבם הנפשי. לכן חולי ונפגעי הנפש נתונים להחלטותיהם של גורמים אחרים. בכדי למנוע זאת, נחקק חוק שקבע זכויות עבור חולי ונפגעי הנפש שחיים בקהילה ועבור חולים המאושפזים במוסדות פסיכיאטריים.
חולי ונפגע הנפש זכאים לקבלת מידע רפואי על מצבם.
חולים שמאושפזים זכאים לקבל את "טופס זכויות החולה" וזכאים לקבל הסברים אודות זכויותיהם. אורחים יכולים לבקרם, הם זכאים לקבל מכתבים ולשלוח אותם והם זכאים לייעוץ משפטי. בנוסף קבע החוק את זכויות חולי הנפש בנושא הטיפול שיינתן להם, בנושא האשפוז והשחרור מאשפוז.
הזכויות מביטוח לאומי
חולה או נפגע הנפש זכאי להגיש בקשה לביטוח לאומי בשביל קצבת נכות. במידה והוא נמצא כבעל נכות נפשית של 40% לפחות, הוא יקבל קצבה. הוא זכאי גם לפנות לוועדת שיקום כדי שתקבע את זכויותיו בתכנית השיקום. הוא צריך להציג חוות דעת פסיכיאטרית, בה נטען כי הוא זקוק לשירותי שיקום עקב נכותו הנפשית.
חוק ביטוח בריאות ממלכתי
האחריות על טיפולים ושירותים עבור חולי ונפגעי הנפש נמצאת בידיים של מערכת הבריאות, הממומנת מכספי מהממשלה. תחום בריאות הנפש מחולק לשתי יחידות: טיפול במסגרת הקהילה- במרפאות ציבוריות לבריאות הנפש- מתן טיפולים נפשיים, ומציאת מסגרות מגורים. טיפול בזמן אשפוז- אשפוז החולים ומימון האשפוז במוסדות פסיכיאטריים או במחלקה פסיכיאטרית בבתי חולים ציבוריים.
חוק טיפול בחולי ובנפגעי הנפש
החוק מופנה אל החולים במחלות נפש שנפגעו בכושר השיפוט שלהם את המציאות, ואל נפגעי הנפש שיצאו מהמוסדות הפסיכיאטרים ומתמודדים בחיים. החוק לא מתייחס להפרעות הנפשיות, שלא נחשבות כמחלות נפש (חרדות, פחדים, הפרעות אישיות).
לצד הסדרת זכויות חולי ונפגעי הנפש, החוק מגדיר את התנאים בהם המדינה יכולה להציב גבולות לחופש בחירת החולה. זכויות חולי ונפגעי נפש משתוות לזכויות כלל החולים. החוק אינו מבחין בין טיפולים גופניים לבין טיפולים נפשיים.
חוק אשפוז במוסד פסיכיאטרי
עוד לפני שהחולה מתאשפז הוא מחויב לעבור בדיקות רפואיות, נפשיות וגופניות בבית חולים כללי, שם ייקבע האם הוא זקוק לאשפוז. כשניתן צו אשפוז, הסיטואציה שונה, מכיוון שבתי החולים הפסיכיאטריים חייבים לאשפזו.
היה והבקשה לאשפוז מגיעה מצד החולה, חובה עליו לחתום על "טופס הסכמה לאשפוז מרצון" ועל קבלת טיפולים. במקרה זה הוא לא יכול להשתחרר, אלא אם חלפו 48 שעות מהרגע בו הגיש את הבקשה להשתחרר.
חוק אשפוז כפוי
כאשר הפסיכיאטר המחוזי, שמונה לאחראי היחיד להחלטות לגבי אשפוז כפוי, קובע כי האדם חולה או פגוע הנפש מסכן את חייו ואת חיי החברה, הוא יכול לכפות עליו להתאשפז, לקבל טיפול או לעבור בדיקות פסיכיאטריות גם למרות אי רצונו.
חוק שחרור מאשפוז
• במידה וחולה או פגוע הנפש אושפז שלא בכפיה – מנהל המוסד רשאי לשחררו או לאשר לו חופשה. במקרה והחולה מאושפז לפחות כחודש ימים, המנהל מחויב להודיע לו לפחות 24 שעות לפני השחרור. במקרה והחולה מבקש בעצמו להשתחרר, ונענה בשלילה, הוא יקבל על כך הודעה בכתב תוך 48 שעות מרגע קבלת הבקשה.
• במידה והחולה או בני המשפחה מסרבים להשתחרר, המוסד הפסיכיאטרי לא רשאי לשחררו, אלא אם הפסיכיאטר המחוזי אישר את הדבר. ניתן לערער על ההחלטה בפני הוועדה הפסיכיאטרית.
• במקרה והחולה התאשפז מרצונו- הוא זכאי להגיש בקש בכתב לשחרור למנהל המוסד. המנהל חייב לשחררו תוך 48 שעות, אלא אם באותו זמן הפסיכיאטר המחוזי הורה לאשפזו בכפיה.
