מתן תרופות בכפיה

תוכן עניינים
שיטת טיפול בה ניתנות תרופות לחולה אשר ימנעו ממנו את היכולת לזוז, ואף במקרים רבים יגרמו לטשטוש. במרבית המקרים נאלצים להשתמש בדרכים אלו כאשר מתעורר הצורך להגן על החולה או על סביבת הצוות הרפואי. לרוב מתן תרופות בכפייה מתבצע בחדר המיון או במחלקות הפסיכיאטריות.

למרות התדמית המאיימת במקצת שיש להליך זה, השימוש בו בדרך כלל נעשה כנקודת מוצא אחרונה, ולא במטרה "להקל" על עבודת הצוות הרפואי. יש צורך לדעת להבחין מי החולים הנמצאים בסיכון, משימה שהיא לעיתים בעייתית בפני עצמה. אצל חולים אשר מתקבל הרושם שהם אינם מהווים סכנה ממשית ומיידית לעצמם או לסביבה, שיחת הרגעה והבהרה יכולה לפעמים לפתור את הבעיה.
הבעיות במטופל, המובילות צוות רפואי להחלטה על סימום בכפייה הן רבות , ניתן לחלק אותם לגורמים גופניים ולגורמים נפשיים:

גורמים גופניים

שימוש יתר בסמים מסוימים כגון קוקאין, אמפטמינים, אקסטזי, אלכוהול ועוד.
  • גמילה מסמים ואלכוהול.
  • מצב של בלבול קשה כתוצאה מבעיה גופנית, נפוץ יותר בקרב האוכולסייה המבוגרת, ולעיתים קורה לאחר ניתוחים, בזיהומים קשים (דלקת ריאות קשה) ובעת אישפוז במחלקת טיפול נמרץ.
  • מצבי שטיון (דמנציה) כמו מחלת אלצהיימר.

גורמים נפשיים

  • מחלות נפש מסוימות המאופיינות בהתקפים קשים של התפרצויות אלימות, הנובעות בעיקר מהזיות או אשליות  כגון סכיזופרניה, התקף פסיכוטי זמני והפרעות דו קוטביות בשלב המאניה.
  • המתנה ארוכה לטיפול נמצא כגורם להתקפים אלימים .
  • מחלות סופניות וקשות הגורמות למצוקה.
  • נסיונות אובדניים אשר לא צלחו.
האידיאל בכל מתן תרופות בכפייה, הוא כי זמן התגובה לטיפול יהיה קצר ותופעות הלוואי יהיו מינימאליות. בחולים המשתפים פעולה, המגמה לרוב תכלול מתן תרופות דרך הפה היוצרות תחושת בטחון ואמון אצל החולה, ככל ששיתוף הפעולה יורד כך עולה הצורך בשימוש בזריקות. אספקט נוסף המשפיע על דרך מתן התרופה הוא רמת החירום, כלל שהסכנה הנשקפת גבוהה יותר כך יעלה הצורך בשימוש בזריקות אשר מהירות ההשפעה שלהן גבוהה יותר.

שלוש אפשרויות של טיפול קיימות:

תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים

כגון לוריוון ודורמיקום. אלו הם תרופות אנטי-חרדתיות המיועדות לטיפול במצבים של מתח וחרדה ונחשבות ליעילות ביותר. ניתן לתת את התרופות דרך הפה, בזריקה תוך שרירית, או תוך ורידית. טיפול זה נחשב לאידיאלי לאנשים החווים גמילה מאלכוהול וסמים, וחולים במצבי מתח אשר סובלים מפרכוסים כמחלת רקע.

תופעת הלוואי העיקרית מלבד הטשטוש, היא דיכוי של מערכת הנשימה הדורשת ניטור של החולה.

תרופות אנטי- פסיכוטיות

התרופה העיקרית אשר ניתנת נקראת האלידול, היא נחשבת לתרופה אנטי פסיכוטית מהדור הישן יותר, אך מתאפיינת בזמן פעולה מהיר יחסית  וניתנת כטיפול במצב אקוטי של סכיזופרניה או מאניה. התרופה יכולה להינתן דרך הפה, אך לרוב משתמשים בזריקות כאשר מדובר במצב חירום. בארצות הברית, קיימת התנגדות בשימוש בתרופה זו, בשל תופעות הלוואי החמורות שלה, היכולות לגרום להפרעות קצב לב קשות, כגון פרפור חדרים. מספר תרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור החדש יותר פותחו לשימוש במצבי חירום, וקיימת עליה במגמת השימוש בהם.

טיפול משולב

מערב לקיחה של בנזודיאזפינים ותרופות אנטי פסיכוטיות. מחקרים שנעשו בתחום הראו זמן פעולה קצר יותר כאשר הן נלקחות ביחד, וירידה בחומרת תופעות הלוואי של האלידול.

מצבים אשר דורשים התייחסות מיוחדת:

  • הריון – קיים צורך בשינוי של מינוני התרופות,ורצוי להימנע ככל הניתן מריסון פיזי במיוחד בשליש השני והשלישי, מחשש לפגיעה עוברית.
  • ילדים – גם כן יש צורך בשינוי המינון לפי משקל הגוף.