טיפול באפילפסיה

אפילפסיה (בעברית: כפיון) ידועה גם בשמה העממי: מחלת הנפילה, הינה מחלה נוירולוגית נפוצה בקרב האוכלוסייה הכללית העולמית. באופן פיזיולוגי-נורמאלי, המידע העצבי עובר במערכת בעצבים באמצעות מעבירים חשמליים-עצביים (ניורוטרנסמיטרים). מידע זה מבוקר והוא עובר באופן קבוע באותם מסלולים במוח ובעמוד השדרה.

כאשר, ישנה הפרעה במעבר מידע חשמלי זה, האדם עלול לסבול מהתקף אפילפטי. הליקוי בהעברת המידע החשמלי הוא לרוב זמני וממוקד לאזור מסוים במוח.

תדירות הופעת התקפים אפילפטים משתנה עם הגיל ונמצא כי התקפים אפילפטים נמצאים בשכיחות גבוה אצל ילדים קטנים וקשישים לעומת אנשים צעירים בין הגילאים 20-40.

סוגים של התקף אפילפטי:

התקף אפליפסיה כללי

ל-97% מחולי אפילפסיה יש "מוקד אפילפטי" במוח, זוהי נקודה אשר בה קיים קצר חשמלי באופן קבוע. המוקד החשמלי יכול להופיע כתוצאה מפגם תורשתי-גנטי, טראומות ו\או חבלות ראש, גידול ותופעות לוואי של מחלות נוירולוגיות אחרות, לדוגמא: אלצהיימר.
ההתקפים הכללים מחולקים לשלושה תתי סוגים:

ניתוק – Petit mal

(פטיט מל): זהו התקף קל של אובדן הכרה רגעי (שניות לדקות), נפוץ מאוד אצל ילדים ולרוב נובע מהפרעות נירולוגיות אחרות ו\או גידול במוח. החולה אינו מאבד שליטה ולרוב הוא מרגיש אפאטיות למספר שניות ו\או גלגול עיניים בלתי נשלט.

התקף טוני קלוני – Grand mal

זהו התקף גדול אשר מופיע בשני שלבים, תחילה מרגיש החולה טעם מתכתי בפה, הזיות של רעשים ועוד, לאחר מכן, עלול החולה לאבד את ההכרה, לכווץ את השרירים ואף להשמיע צעקה לפני איבוד ההכרה. במהלך ההתקף, החולה אינו שולט בשרירים ובסוגרים, כל גופו מתכווץ  ולאחר מכן יגיע שלב ההרפיה. במרבית המקרים, החולה יהיה מבולבל, עייף, חלש ואף אלים לאחר ההתקף. התקף מסוג זה עלול להמשיך מספר דקות.

    Status Epilpticus – ההתקף אפילפסיה מתמשך

התקף מסוג זה הוא סוג התקף האפילפסיה המסוכן ביותר, הוא עלול להמשיך מעל 5 דקות, במהלכו מאבד החולה את ההכרה וסובל בו במקביל ממספר התקפי אפילפסיה עוקבים.

התקף אפילפסיה חלקי

במהלך התקפי אפילפסיה מסוג זה, החולה אינו מאבד את ההכרה, אך ההתקף מלווה בפרכוסים, הזיות ראייה, שמיעה, טעם וריח, אובדן שיווי המשקל ואף אלימות בחלק מהחולים.
חולי אפילפסיה יכולים לקבל טיפול תרופתי אשר יפחית משמעותית את התקפי האפילפסיה, ואצל חלקם תרופות אלו יכולות למנוע כמעט לחלוטין את ההתקפים האפילפטים.

כיצד מאבחנים ומטפלים באפילפסיה?

אבחון אפילפסיה נעשה באמצעות בדיקות אלקטרואנצפלוגרם (EEG), אשר מודדות את הפעילות החשמלית במוח. בנוסף, בכדי למצוא את הגורם הראשי להפרעה, יהיה צורך לעיתים קרובות בשילוב בדיקות רפואיות נוספות, כגון: בדיקת EEG VIDEO (וידאו) אבחון מדויק של ההתקפים האפילפטים, בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT) ובדיקת הדמיית תהודה מגנטית (MRI).
כדי לטפל במחלת האפילפסיה, יש צורך לדעת מהו הגורם הראשי, האם זה גידול במוח, עקב טראומה לראש או פגם גנטי?

הטיפול באפילפסיה

  • כעזרה ראשונה – אסור לאנשים העדים להתקף האפילפטי לגעת בחולה, אלא רק לרפד את סביבתו הקרובה בכדי שלא ייפגע בחפצים ליד.
  • בהתקף מסוג ניתוק – Petit mal (פטיט מל), לרוב אין צורך לגשת לבית החולים באופן מיידי לעומת זאת בשאר ההתקפים, יהיה צורך לגשת בהקדם האפשרי לרופא\בית חולים.
הטיפולים הניתנים הם לרוב טיפולים תרופתיים להאטת מעבר הגירויים העצביים במוח. הטיפול התרופתי עוזר לכ- 80% מהחולים להימנע מהתקפים נוספים בעתיד, ישנם חולים שלא יזדקקו לשום טיפול, וישנם שיזדקקו בנוסף לטיפול התרופתי גם לניתוח להוצאת גידול או להסרת חלק קטן מהאונה הרקתית בראש, שלרוב אחראית להתקף האפילפטי (ייתכן ושם נמצא המוקד האפילפטי).
דילוג לתוכן