חוק הפסיכולוגים התשל"ז (1977) הוא החוק שמטרתו להסדיר את העיסוק במקצועות הפסיכולוגיה השונים מבחינת הכשרה, רישום, פרסום והתמחויות. בשבועות האחרונים עברה בכנסת הצעת חוק שמטרתה להכניס שינויים בחוק הפסיכולוגים.
את הצעת החוק יזם וקידם ח"כ משה מטלון מסיעת ישראל ביתנו, אך למעשה המאבק להכנסת השינויים בחוק מתקיים כבר למעלה מעשור. השינוי מתייחס לסעיף 9 בחוק, הקובע "ייחוד פעולות". הצורך להגדיר ייחוד של פעולות נובע מכך שהפסיכולוגיה היא תחום רחב המורכב מכמה התמחויות שונות.
פסיכולוגים בהתמחויות שונות מוכשרים בתחומי עיסוק שונים, החל מהכשרתם האקדמית במהלך התואר השני באוניברסיטה, וכלה בהכשרתם המעשית בשטח, בהתמחות ובמומחיות שהם מקבלים בסופה.
על פי החוק, כל פסיכולוג רשאי לעסוק אך ורק בפעולות הנמצאות בתחום התמחותו, כפי שהיא רשומה בפנקס הפסיכולוגים. תת-הסעיף המשמעותי ביותר, שעליו התנהל המאבק הארוך עד ששונה בימים אלה, קובע כי "לא יתן פסיכולוג טיפול פסיכותרפויטי אלא אם הוא פסיכולוג קליני".
על פי השינוי שהוכנס בחוק, מעתה יוכלו פסיכולוגים בכל תחום התמחות להעניק טיפול פסיכותרפויתי, ולא רק פסיכולוגים קליניים. הרציונל העומד מאחורי שינוי זה הוא שקיימים בפסיכולוגיה תחומי מומחיות רבים שיעודם לתת מענה לאוכולוסיות מיוחדות ספציפיות (כגון שיקום נכים ונפגעי תאונות, חולים במחלות פיזיות, בעיות התפתחותיות של ילדים ועוד).
העוסקים בתחומים אלה הוגבלו למעשה על ידי הניסוח הישן של החוק, ואילו כעת יוכלו לתת מענה מקיף, הכולל גם התערבות פסיכותרפויתית עבור מטופליהם.
במהלך השנים, התקיימו דיונים רבים וסוערים שפילגו את מועצת הפסיכולגים, המאחדת תחתייה פסיכולוגים מתחומי התמחות שונים. השאלה לגבי הרשות להעניק טיפול פסיכולוגי (פסיכותרפויתי) פילגה את המועצה, כאשר הפסיכולוגים הקלינים טוענים שרק מי שעיקר הכשרתו הוא הטיפול באמת יכול להעניק טיפול איכותי ומקצועי למטופלים ולפונים, ואילו הפסיכולוגים מתחומי ההתמחות האחרים טוענים שגם הכשרתם מספקת למתן טיפול מסוג זה.
זאת ועוד, לטענתם טיפול פסיכולוגי הנשען על התמחות בתחום ספציפי יכול להוביל להבנה טובה יותר של המטופל, ולהעניק לו טיפול המתאים יותר לצרכיו.
הפשרה אליה הגיעו בסופו של דבר הצדדים, הן בדיונים שנערכו במועצת הפסיכולוגים, והן בדיונים שנערכו בכנסת במסגרת הניסיונות לנסח תיקון לחוק שיהיה מקובל על כל הצדדים, מנוסחת כך: "לא יציע פסיכולוג ולא ייתן שירות הדורש מומחיות, מיומנות או הכשרה מיוחדת, אלא אם כן יש לו מומחיות, מיומנות או הכשרה מוכרת כאמור למתן אותו שירות". ניסוח זה כולל שתי נקודות חשובות:
- בניגוד לניסוח המקורי של החוק, סעיף חדש זה אינו מגביל הענקת שירות כלשהו לתחום התמחות ספציפי. המילים "פסיכולוג קליני" נמחקו מן הסעיף, כך שמעתה הדרישה להתמחות בתחום הקליני על מנת לעסוק בפסיכותרפיה אינה קיימת עוד. בכך עונה שינוי החוק על מטרתו לאפשר גם לבעלי מומחיות שאינה קלינית לעסוק בטיפול פסיכולוגי למען מטופלים שנמצאים בתחום מומחיותם, ולאפשר להם בכך להעניק את הטיפול המקיף והמתאים ביותר למטופליהם.
- יחד עם זאת, הניסוח החדש מונע מאנשים שאינם מוכשרים לעסוק בתחום מסויים לעסוק בו בפועל. כלומר, העדר המניעה מפסיכולוג שאינו פסיכולוג קליני לעסוק בפסיכותרפיה, אינה מאפשרת לכל פסיכולוג לעשות זאת בפועל- החוק דורש ממנו לקבל הכשרה לצבור מיומנות מתאימה בתחום על מנת שיוכל להעניק טיפול פסיכותרפויתי.
- בכך מתייחס השינוי בחוק לחשש (שהועלה בעיקר על ידי הפסיכולוגים הקליניים), שפסיכולוגים שלא קיבלו כל הכשרה בתחום הטיפולי (כמו למשל פסיכולוגים ארגוניים, או פסיכולוגים מתחומי המחקר), יציגו עצמם כמטפלים, ומחייב את אותם פסיכולוגים לקבל הכשרה מתאימה על מנת שיוכלו לטפל.
