אחת התופעות הבעייתיות לזיהוי, אם כי אולי הנפוצה ביותר בקרב בני נוער ומתבגרים, היא דימוי עצמי נמוך. הסיבה בגללה לא תמיד ניתן לאתר את הבעיה היא שלא תמיד מדובר בהתנהגות ברורה הניתנת לאבחנה על פני השטח, ובמקרים רבים המתבגר מפגין פקפוק עצמי, סלידה מהמראה החיצוני, חוסר אמונה ביכולות, ורגשות שונים אותם הוא מבטא בהתנהגות הפוכה של גאוותנות וראוותנות, השקעה עודפת במראה חיצוני, או התנהגות בוטה ואגרסיבית.
למרות הנראה על פני השטח, רבים מבני הנוער והמתבגרים סובלים מדימוי עצמי נמוך באופנים שונים. על פניו אין בכך בעייתיות נפשית-טיפולית, ולעתים קרובות זהו חלק נורמלי משלב בחיים אשר הינו מבלבל ומורכב אמוציונלית.
אך לעתים תחושות כאלו, במיוחד כשהן מוקצנות, עשויות להוות תחילת התפתחות בעיה נפשית מורכבת הקשורה לדימוי העצמי הנמוך. במקרים כאלו, חשוב לתת את הדעת ולא להזניח.
דימוי עצמי נמוך – כיצד ניתן לזהות?
במקרים הפשוטים, בהם הנער ורבלי לגבי תחושותיו או מחצין רגשות באופן ברור, נצפה להתנהגות המתאימה לתצורות שונות של שנאה או דחייה עצמית:
- תחושות של חוסר בטחון עצמי
- סלידה ואי-סיפוק חריף מהמראה החיצוני
- התנהגות ותרנית, חוסר אמונה ביכולת אישית
- התבטאות שלילית כאשר הוא מדבר או מתאר את עצמו
- לעיתים ביישנות ובעיות חברתיות שונות
- תחושה של אי יכולת לחולל שינוי או השפעה
- תחושות והתנהגויות התואמות תדמית עצמי שלילית
במצבי דימוי עצמי נמוך, אין בהכרח סמן הגיוני המסביר את התופעה. במקרים רבים מדובר בהתנהגויות נקודתיות, המתבטאות בחתירה לשלמות. גם הצלחה משמעותית מסוימת לא תשפיע על שינוי התמונה הכוללת, "אולי הצלחתי הפעם אבל אני תמיד מפסיד/לא מצליח" או "זה לא בזכותי", וכן תירוצים אחרים המסבירים מדוע ההצלחה הנקודתית איננה מאפיינת את יכולות המתבגר.
תדמית עצמית נמוכה אינה בעיה נפשית קלינית
גם אם קיימת תדמית עצמית נמוכה אין זה עדיין אומר כי מדובר בבעיה פתולוגית, או בתסמין המעיד על בעיה חמורה יותר. בהחלט ייתכן ומדובר בתקופה לחוצה נקודתית, או ענייני מצב רוח חולפים, וכדומה.
אנו נתייחס לתופעה כזו רק כאשר התפיסה העצמית הירודה הופכת להיות חריפה ולאורך תקופה, מלווה בהתנהגות לא אופיינית כגון הסתגרות, בדידות, או אגרסיביות, זעם, וכדומה.
טיפול בדימוי עצמי נמוך לבני נוער ומתבגרים
דימוי עצמי נמוך לרוב אינו מופיע בפני עצמו, ומלווה בבעיות נפשיות מורכבות. כשהמתבגר תופס עצמו באופן שלילי, בצורה קונסיסטנטית ועם השלכות על התנהגותו והתייחסותו אל עצמו והסביבה, לרוב הדימוי העצמי הינו כבר תוצר של בעיה עמוקה יותר, כשל פנימי מהותי המקושר אצל הנער באופן זה או אחר עם סיטואציות חברתיות או משפחתיות.
הטיפול בדימוי עצמי נמוך מורכב מפיתוח מיומנויות התמודדות עם הדימוי והמחשבות הטורדניות המלוות אותו, ולכן טיפולים קבוצתיים נחשבים לטובים, אך גם כאן יש חשיבות להבין כי הדימוי העצמי הנמוך אינו הבעיה עצמה – אל תוצר לוואי שלה.
כדי לטפל בשורש הבעייתיות של הדימוי העצמי, גישות שונות נוגעות בשורש הבעיה אותה, עליה המתבגר מתקשה ביותר להכיר או לתקשר אותה.
גישות טיפול
טיפול באומנות, או גישות התנהגותיות שונות (CBT למשל), ינסו להעלות את היכולת האישית, תפיסת היצירתיות והמרחב הפוטנציאלי של הנער, ובכך לאפשר מקום בטוח להביע ולגעת בנושאים קשים ומורכבים. גישות טיפול פסיכולוגיות מכוונות למרחב הנפשי של הנער, והיבטים הייחודיים המרכיבים את תפיסתו העצמית.
חשוב להבין כי מדובר בסיטואציה טיפולית רגישה ומורכבת, אשר חשוב לזהותה בזמן ולאפשר לנער, מרצונו כמובן, להתמודד ולטפל בה.