בשנת 1991 נחקק בישראל חוק בעל חשיבות ראשונה במעלה הן עבור הלוקים בנפשם הן עבור העוסקים במקצוע הפסיכיאטריה.
חוק טיפול בחולי נפש מגדיר בצורה נהירה, פחות או יותר, נושאים כגון אשפוזים כפויים, אשפוזים מרצון ודברים רבים אחרים. כאשר בוחנים בפרספקטיבה היסטורית, את הפסיכיאטריה, דוגמאות חקיקה כאלה וכן אחרות, מהעולם הרחב, ממחישות עד מה ארוכה הדרך שעבר תחום פרופסיונאלי זה. תחום שבעברו התייחס אל המטופלים בצורה כה גרועה, עד שחייהם נדמו לחיי אסירי כלא הכלואים בבידוד.
מהם מקורות הפסיכיאטריה המערבית?
פסיכיאטריה נחשבת כיום לתחום דעת השייך למדע הרפואה. כלומר, פסיכיאטר תמיד יהיה רופא, בעל התמחות מיוחדת במדע הנפש וידע בפרמקולוגיה, מחקר מדעי וכיוצא בזה. לא תמיד היה הדבר כך אולם ניתן להצביע באופן ברור על השורשים העמוקים של הפסיכיאטריה כיום. השורשים לוקחים אותנו אל יוון העתיקה, אשר כבר אז קמו בה פילוסופים ורופאים (לרבות היפוקרטס, שעל שמו קרויה שבועת הרופאים) אשר העלו טענה חשובה. לטענתם, או נכון יותר לומר, למיטב הבנתם, חלק מדרכי הביטוי של הפרעות פסיכיאטריות הינו בעל מקור אורגני (גופני). אם קודם לכן, הפרעות נפשיות נתפסו, רובם ככולם, כהשפעה של כוח חיצוני, כגון אלוהי, הרי שאז הגיעו הנחות אחרות. וגם אם רבות מהן היו שגויות, הר הבסיס כבר הונח. הבסיס אשר מניח קשר חזק בין חיי הנפש לבין הגוף. בין מחלות של הגוף לבין מצבים פסיכיאטריים שונים. רפא את הגוף – הושע את הנפש.
כיצד נתפסו מחלות נפש בתקופת ימי הביניים?
בתקופת ימי הביניים, באירופה, התחזק מעמדה של הכנסייה כמשפיעה על הלך הרוח הכללי. לכך הייתה משמעות גם על הפסיכיאטריה. הגם שהיו בין אנשי הכנסייה כאלה שהתאפיינו ביחסם ההומני כלפי "חולי רוח" או בעלי הפרעות פסיכיאטריות, הרי שמדע הפסיכיאטריה לא היה קיים אז והיחס לחולים היה שלילי בעיקרו. רבים ראו בהם חוטאים נענשים או לחלופין, אחוזי דיבוק ושליחי השטן (או עושי דברו). אולם, בתקופת ימי הביניים המאוחרים חלה התפתחות חשובה, גם לניצני הגישה הפסיכיאטרית. זוהי התקופה בה החלו להתגבש מוסדות אשר הוקמו לצורך ריכוזם של החולים אשר נחוו כבעלי הפרעות נפשיות כאלה ואחרות. אמנם, מרבית המוסדות נוהלו בצורה של בתי כלא אך היו גם כאלה שאופיינו בגישה חיובית ומכילה יותר. אך רק במאות ה-16 והו-17 אפשר לראות ממש את תחילת הדרך של הפסיכיאטריה המודרנית.
תחילת העידן המודרני: ניצני פסיכיאטריה ראשונים בחסות המדע
במאות ה-16 וה-17, עת החלה התקדמות בחקר מערכת העצבים האנושית, הועלו השערות כי מצבים פסיכיאטרים הינם תולדה של ליקויים במערכת העצבים. במאה השנים שלאחר מכן, מדענים באירופה כבר החלו להשתמש במונח פסיכיאטריה והחלו להתגבש פרוטוקולים ראשוניים של טיפולים בחולי עצבים ונוירוזות. בתי חולים בעלי גישה אנושית הוקמו במיוחד לטיפולי בחולי הרוח או חולי העצבים, חולי היסטריה וכיוצא בזה. בעקבות מחקריו של זיגמונד פרויד וכינונה של התיאוריה הפסיכואנליטית, חלה קפיצת מדרגה נוספת.
פסיכיאטריה מהמאה ועשרים: פסיכיאטריה ומדע שלובים זה בזה
במאה השנים האחרונות, הושלמו ההטמעה של מדע הפסיכיאטריה במדע הרפואה ובמדעים המדויקים. נוסדו מדריכים מפורטים כמו ה-DSM, החלו תגליות אודות תרופות המשפיעות על מצבי נפש והתבססו מגוון כלים ושיטות לטיפולים ממוקדים.
כיום, לרשות הפסיכיאטר עומדות תרופות מגוונות ועוד דרכי התערבות. הגישה הרווחת כיום הינה למעט באשפוז ולהעדיף טיפול במסגרות קהילתיות. טיפולים המבוססים על ענישה, ריתוק או קשירה נחשבים למוקצים. וכפי שאמרנו בתחילה, נחקקו חוקים אשר מסדירים את הטיפול בחולים. זאת, לצד ניסוח אתיקה מקצועית אשר מחייבת את העוסקים בפסיכיאטריה, תחת רישיון חוקי ומקצועי.
