הפרעת פאניקה

הפרעת פאניקה היא מצב של התקפים חוזרים ונשנים של חרדה גדולה למות או להשתגע, חרדה המלווה בסממנים גופניים של לחץ. בין ההתקפים ישנו חשש מפני חזרה של הפאניקה, דבר שמוביל להימנעות מסיטואציות בהן עלולה להתעורר החרדה, לפגיעה משמעותית בתפקוד או לשינוי התנהגותי אחר בעקבות ההתקף. הפרעת פאניקה מופיעה אצל כחמישית מהאוכלוסיה בשלב מסוים בחיים, אבל כמעט לא אצל ילדים.

התקף המאופיין בתסמינים גופניים וקוגנטיביים שמגיעים לשיאם בתוך עשר דקות מתחילת ההתקף. ביניהם:
תסמינים גופניים:

התקפי חרדה נוצרים פעמים רבות בעקבות משבר בחיים כגון אובדן של אדם אהוב, או בעקבות התמודדות עם דבר מלחיץ כגון מבחן חשוב – עבור מי שסובל מהפרעה של חרדת בחינות. גם סמים ותרופות שונים, ביניהם חשיש ומריחואנה ואפילו קפאין, עלולים לגרום להתקפי חרדה.

התסמינים הגופניים והנפשיים של התקף הפאניקה יוצרים אצל החווה אותם תחושה נוראית של סכנה. הפרעת פאניקה נוצרת כאשר בעקבות התקף פאניקה יחיד נוצרת חרדה מפני הופעת התקף נוסף, דבר שגורם לשינויים התנהגותיים כגון:

במקרים רבים נוצרת אגרופוביה, שהיא חרדה מפני הימצאות במקומות שקשה להימלט מהם, כמו מרכזי קניות ואולמות סגורים, או דווקא מרחבים פתוחים שקשה להזעיק מהם עזרה.דווקא ההימנעות בעקבות החרדה מגבירה את חומרת הפרעת הפאניקה, כיוון שהאדם הסובל מההפרעה לא מאפשר לעצמו להיווכח שהשד אינו נורא כל- כך ושההתקף לא בהכרח יחזור על עצמו באותו מקום או באותו מצב שבו חווה את ההתקף הראשון. אחרי זמן רב של הימנעות, כשיגיע סוף סוף למצב דומה, ההתרגשות והחרדה הן כבר כל כך גדולות שיש סיכוי שבאמת הוא יעבור התקף נוסף.

קשה מאוד לחיות עם הפרעת פאניקה, כיוון שהחרדה כל כך עזה עד שנפגע התפקוד ברמה היומיומית. לכן רבים מהסובלים מההפרעה פונים לטיפול, כשלרוב ההמלצה היא על טיפול קוגנטיבי- התנהגותי לצד טיפול תרופתי. שילוב כזה מונע חזרה של ההפרעה למשך כחמש שנים.

תרופות נוגדות חרדה מתחלקות לתרופות המשפיעות לטווח קצר ופעולתן מיידית, לבין תרופות המשפיעות לטווח ארוך. רבים פונים לתרופות הרגעה לטווח קצר בשל השפעתן המהירה, אך פעמים רבות דווקא השפעתן של התרופות לטווח ארוך יעילה יותר, ואין להן תופעות לוואי של תלות והתמכרות. לעתים דווקא תרופות נגד דכאון הן היעילות ביותר לטיפול בחרדה, ולכן כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי הטיפול המתאים.

(CBT)- טיפול קצר מועד, שכולל שינוי קוגנטיבי, כלומר: שינוי דפוסי המחשבה המובילים לחרדה, לצד שינוי התנהגותי, כלומר: שינוי בנטייה להמנעות וחזרה לאורח חיים מלא, כפי שהיה לפני פרוץ ההפרעה. כדי ליצור שינוי התנהגותי כזה נערכים תרגילים כמו חשיפה הדרגתית לגורם המאיים, תוך כדי תמיכה של המטפל ותרגילי הרפיה ודמיון מודרך.

כך למשל אדם שחושש לנסוע באוטובוס כיוון שחווה שם פעם התקף פאניקה, יעלה בהתחלה עם המטפל על אוטובוס מבלי לנסוע בו, בהמשך ייסע בו עם המטפל ורק בסוף התהליך יתרגל נסיעה ארוכה לבדו. בצורה כזו יוכיח לעצמו שהוא מסוגל להיות על אוטובוס מבלי לקבל התקף וישבור את מעגל הקסמים של הפאניקה.