בשל מחלוקות תקציביות בין משרד האוצר לבין משרד הבריאות, הנמשכות מזה שנים, בחלק מבתי החולים הפסיכיאטריים תנאי האשפוז מחפירים בצורה שלא מתקבלת על הדעת האנושית. אותם המוסדות שרויים במצבי הזנחה עקב המחלוקות, והרופאים הפסיכיאטריים הם אלה שנאבקים על תנאי החולים. זוהי התעללות ממסדית אשר מגיעה מלמעלה וכמעט לאף אחד אין אפשרות לשנות את המצב העגום.
החולים הפסיכיאטריים הקשים, המאושפזים במוסדות, שייכים לאחת הקבוצות החלשות ביותר בחברה. אין להם לובי כמעט בשום מקום. מעטים מסייעים להם.
החולים מתגוררים באותם המוסדות ובאותן המחלקות המוזנחות במשך שנים, וישנם אנשים שזהו ביתם לכל חייהם. עקב ההחלטות בצמצום התקציב לבתי החולים הפסיכיאטריים, הכולל צמצום במספר המיטות, החולים נותרים חלשים עוד יותר.
ההתעללות הממסדית באה לידי ביטוי בבתי החולים
הצפיפות בחדרים בחלק מהמחלקות לא יתואר. ארבעה עד שישה אנשים בחדר אחד, שחולקים מקלחת משותפת עם עוד כמה חדרים. המקלחות מוזנחות. בחלק מתאי השירותים אין מים בברזים, בחדרים ובמסדרונות הריחות מצחינים ואי אפשר לשהות שם. בחלק מבתי החולים הפסיכיאטריים, זכויות חולי הנפש אינן משתוות לזכויות החולים הרגילים.
סוג נוסף של התעללות ממסדית יכול לבוא מתוך מערכות האבחון של בתי החולים עצמם. ישנם מקרים בהם פסיכיאטרים אוחזים בדיעות קדומות לגבי החולים והמחלות, עד שנוצר מצב בו לעתים האבחון הממסדי של בתי החולים אינו תואם את מצבו האמיתי של האדם הפונה אליהם, כלומר, ישנם אנשים שמתוייגים מהר מאוד על ידי הפסיכיאטרים כחולים במחלה מסוימת, בעוד שהאדם אינו לוקה באותה מחלה.
הדבר מעיד על חוסר מהימנות של החלטות הפסיכיאטריה ביחס לחולים. לא תמיד "האנשים מן הישוב" מודעים לסוגי המחלות, ואז ייתכנו מצבים בהם חולים יישארו באשפוז זמן ממושך יותר ממה שצריך, או שללא צורך יישארו תחת אשפוז.
בגלל שהמשרדים הממשלתיים נמצאים במחלוקות תמידיות בנוגע לתקציבים שנועדו למוסדות שונים, נוצר מצב בו החולים הפסיכיאטריים, לא רק שנמצאים תחת אשפוז לא נעים, אלא גם נותרים אומללים יותר ויותר.
דיעות קדומות על נפגעי הנפש
הלובי היחיד שמציג את החולים הפסיכיאטריים המאושפזים ומדבר בשמם, הוא וועדת הבריאות. היא אמורה להגן על החולים ולעמוד עבורם מול התייחסות הממסד ומול החברה כולה.
החברה האנושית נושאת עמה סטיגמות רבות לגבי אותם אנשים ולגבי בתי החולים הפסיכיאטריים. אם בעבר המוסדות האלה נקראו "בתי משוגעים" והיום נקראים בתי חולים לחולי נפש, הדבר לא אומר שהחברה כבר לא רואה את אותם חולים כ"משוגעים". כיום החוק במדינה קורא לאותם אנשים "נפגעי נפש" או "נכי נפש", אך החברה האנושית ממשיכה להתייחס אליהם כמו בעבר.
הדיעות הקדומות תורמות את שלהן ואף מחזקות את ההתעללות הממסדית, עד שאפילו לוועדת הבריאות קשה לעמוד מולן. חולי הנפש הקשים המאושפזים, נשארים עדיין כחולייה חלשה בחברה למרות מאמציה של וועדת הבריאות הממלכתית לשנות זאת.
בריאות הנפש – משרד הבריאות
אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות בממשלה מונח בצד וההתיחסות אליו היא מועטה, וכך גם התקציבים המופנים לשם. וועדת הבריאות נלחמת על מעמד בריאות הנפש ודורשת מהממשלה וממשרד הבריאות להעמיד בראש סדרי העדיפויות את טובתם וזכויותיהם של חולי הנפש המאושפזים במחלקות הפסיכיאטריות, הן בבתי החולים הרגילים והן בבתי החולים לחולי נפש, וכך לדאוג לטיפול וליחס ראוי לאותם אנשים חלשים, אשר גם כך מתקשים לדרוש את המגיע להם.
המצב במוסדות משפיע גם על איכות העבודה של העובדים הפסיכיאטריים – רופאים, אחיות, סניטרים ועוד, אשר עובדים בתנאים מחפירים, וסובלים גם הם מההתעללות הממסדית.
