טראומטופוביה

תוכן עניינים

טראומטופוביהטראומטופוביה הוא מונח מתחום הפסיכיאטריה, המתאר פחד בלתי הגיוני מפני מלחמה או פציעה. באופן עקרוני הפחד מפני פציעה אפשרית נחשב לטבעי במצבים שבהם אכן קיימת סכנה ממשית.

למעשה הפחד מפני פציעה משחק תפקיד חשוב במנגנוני ההישרדות שלנו. לעומת זאת טראומטופוביה היא פחד גדול במיוחד, שלא קשור בהכרח לנסיבות הריאליות או לסיכוי האמיתי להיפצע. מעבר לכך, חרדת פציעות יכולה לגרום לפגיעה חמורה בתפקוד היומיומי.

אדם הסובל מטראומטופוביה, רואה סכנה ומאמין כי הסיכוי שלו להיפצע גבוה במיוחד, גם במצבים שבהם אין כל סכנה ברורה הנראית לעין. כך לדוגמה אנשים עם טראומטופוביה יכולים לפתח חרדה מפני ריצה, שחייה, רכיבה על אופניים ואפילו משחק טניס.

אנשים עם טראומטופוביה יכולים להגיע למצב שבו הם מאמינים באמת ובתמים שאם יעסקו בפעילויות אלה ובפעילויות שגרתיות אחרות, סופם יהיה להיפצע. במקרים החמורים ביותר, הפחד מפני פציעה יגרום להם להסתגר בביתם, משום שהם סבורים כי מחוץ לבית הסביבה אינה בטוחה.

מה הם התסמינים של טראומטופוביה?

כאשר אדם הסובל מטראומטופוביה נחשף לגירוי המעורר אצלו חרדה, הוא עלול לסבול ממגוון רחב של תסמינים גופניים. כך לדוגמה אם אדם הלוקה בטראומטופוביה מבחין בכך שהוא מדמם, גם אם מדובר בחתך קטן יחסית, הוא עלול לסבול מהזעה מוגברת, לחוש בחילה וסחרחורת עד כדי חוסר יכולת לעמוד על הרגליים, לחוות רעד בלתי רצוני ולאבד את היכולת לחשוב בצורה בהירה.

כמו כן אנשים עם טראומטופוביה עשויים לסבול מקוצר נשימה, דפיקות לב מואצות, לאבד שליטה על ההתנהגות, לחשוב מחשבות קטסטרופליות הקשורות למוות, לאבד קשר עם המציאות ועוד. כפי שציינו, במקרים החמורים ביותר, על מנת להימנע מכל התסמינים הנ"ל, אנשים הסובלים מטראומטופוביה עלולים להגיע למצב שבו הם מסתגרים בביתם וממעטים עד נמנעים לחלוטין מלצאת החוצה.

מה הם הגורמים לטראומטופיה?

בדומה לכל הפוביות באשר הן, אין הסבר אחד ויחיד להתפתחות הבעיה. ישנם למשל אנשים שפיתחו חרדה בלתי מוסברת מפני פציעות לאחר שחוו תאונה טראומטית ולעומת זאת ישנם ילדים שפיתחו חרדה מפני פציעות לאחר שהוריהם החדירו בהם את הפחד מגיל צעיר. ללא קשר לגורם שהצית את ההפרעה, ללא טיפול התסמינים צפויים להתגבר וההפרעה צפויה לפגוע בתפקוד היומיומי בצורה יותר ויותר חמורה.

כיצד מאבחנים טראומטופוביה?

האבחון של טראומטופוביה צריך להתבצע על ידי פסיכיאטר בלבד. במסגרת האבחון הפסיכיאטר צריך לתשאל את הנבדק בנוגע לתסמינים המפריעים לשגרת חייו, תוך מתן התייחסות לבעיות אחרות שיתכן שיוכלו להסביר את התסמינים. בין היתר במסגרת התשאול עליו להתייחס לגורמים המעוררים את התסמינים, למידת החומרה שלהם, לרמת הפגיעה בתפקוד ועוד.

כיצד מטפלים בטראומטופוביה?

אחד הטיפולים היעילים ביותר עבור הסובלים מטראומטופוביה הוא הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (CBT). מדובר בטיפול פסיכותרפי ממוקד מטרה, שמספר המפגשים שלו ידוע מראש. במסגרת ההליך הטיפולי נחשפים דפוסי החשיבה המעוותים של המטופל, הפוגעים ביכולת שלו להתמודד בצורה יעילה עם מצבים יומיומיים. לאחר חשיפת דפוסי החשיבה המעוותים, המטופל לומד לסגל דפוסי חשיבה חדשים בדרכים שונות.

אחת מהדרכים המקובלות ביותר נקראת הקהיה שיטתית. כך לדוגמה אם המטופל מפחד מנחשים, בשלב הראשון ינהל איתו המטפל שיחה על נחשים. לאחר מכן, בשלב השני, יראה לו תמונה של נחש ולאחר שהמטופל יצליח להגיב בצורה תקינה לתמונה של הנחש, ניתן יהיה לעבור לשלב הבא.

בשלב הבא יצטרך לשהות ליד אקווריום שבתוכו יש נחש חי. החשיפה ההדרגתית היא רק שיטה אחת מתוך מכלול שיטות שנמצאות בשימוש של מטפלים קוגניטיביים התנהגותיים, המתמקדים פחות בגורמים להתפתחות הפתולוגיה ויותר באופן שבו ניתן יהיה לפתור את הבעיה באופן טכני.