אם יש נושא אחד החוזר ועולה בעבודתי כפסיכולוג בנס ציונה –זהו נושא היחסים בן אנשים וביתר מיקוד – הצורך וההכרח בקשר ובתקשורת כנה ופגיעה. זה אומר שעלינו להיות מודעים לעצמנו ולצרכים שלנו להשמיע אותם (וזה לא תמיד פשוט לדעת אותם לעומק ולהבין אותם וגם לא פשוט לחלקנו- לבטא אותם מול אדם אחר).
אבל גם לעשות את העבודה הנדרשת כדי להבין את הצד השני ורגשותיו. היכולת לראות את המצב משתי נקודות מבט או יותר, הוא מרכיב עמוק בבגרות נפשית ובדרך אל האדם האחר.
אולם מעבר לראיה של האחר, תקשורת נכונה ביחסים קשורה ליכולת לבטא את רגשותינו בדרכים מכבדות ואמתיות, ואז להפסיק לדבר ולהקשיב, בלי להתגונן וללא שיפוט.
הכניסו כנות לכל מערכות היחסים שלכם, אני מייעץ למטופלים שלי, בידיעה שזו האדמה שממנה צומח כל דבר בריא.
דיבור כנה וגלוי לא בהכרח יציל מערכת יחסים בעייתית, אבל פעולה זו יכולה להבהיר האם אפשר וצריך להציל. תקשורת, במובן זה, היא תהליך של חיבור וגילוי עצמי כאחד. ולא מדובר כאן בקשרים רומנטיים בלבד, כי כשהתקשורת עובדת, היא מחברת – והחיבור הזה לאדם אחר מגשים אותנו ומרים אותנו.
רונה הגיעה לטיפול פסיכולוגי בנס ציונה מסיבות שונות -אבל נושא היחסים הזוגיים ובמיוחד הסקס הנעדר הטריד אותה במיוחד, היא ובעלה נשואים כ3 שנים. בתחילה הייתה זו מערבולת רומנטית וסערת תשוקה תמידית., "לא יכולנו להרחיק את הידיים זה מזה ".היא מספרת. " עברנו לגור יחד אחרי שישה חודשים בלבד והתארסנו אחרי שנה אחת. התחתנו שנתיים לאחר מכן ונכנסתי להריון זמן קצר לאחר מכן.
הסקס שלנו תמיד היה טוב לפני שנכנסתי להריון. אחרי שהתינוק שלנו נולד, בעלי נכנס לדיכאון מסיבות שונות . נאלצתי לתפקד עבור שנינו ולשמור על הכול. התקשיתי מאוד, אבל לא הייתה ברירה אלא להיות חזקה בשביל שנינו. זה באמת הלחיץ את הנישואים שלנו.
אנחנו אף פעם לא באמת מתווכחים, אנחנו צוות נהדר, הורים טובים. היא דומעת וממשיכה- "אני לא רוצה לסיים את הנישואים. האם אנחנו צריכים להישאר ביחד ולקבל את זה שסקס פשוט לא בשבילנו? אני מרגישה שזה חסר ומתי שהוא החוסר יעלה לפני השטח, שנתחיל להתגעגע לצד הזה של הדברים. אני מתגעגעת לקרבה שהייתה לנו. הלוואי שיכולתי להחזיר אותה.
אני רוצה לעשות כל שביכולתי כדי לשמור על הנישואים האלה, אבל אני לא רוצה להיות באותה עמדה בעוד 10 שנים ולהיות אומללה".
סקס הוא אף פעם לא רק סקס; הוא גם קשור, כפי שרונה מנסחת זאת, ל"קרבה" שזוגות חולקים. סקס נוטה להיות פחות תכוף אצל הורים טריים, אך עבור רוב הזוגות, התחברות באמצעות אינטימיות פיזית היא היבט חשוב של נישואים בריאים. הסיבה לכך היא שאי קיום יחסי מין הוא בדרך כלל סימן לבעיה גדולה יותר: כאשר זוגות אינם מקיימים יחסי מין, לעתים קרובות הם לא מדברים על העובדה שהם לא מקיימים יחסי מין, מה שמוביל למרחק ונתק נוסף במערכת היחסים.
כשאנו הופכים להורים זו הסתגלות משמעותית המשנה את החיים, ובכל זאת כל כך הרבה זוגות לא מדברים על המעבר הזה אחד עם השני. מכיוון שזו תקופה עמוסה כל כך, התינוק נוטה להפוך למוקד הזוגי. אבל מה שהולך לאיבוד, במיוחד כאשר כל אחד מבני הזוג עסוק בחוויית המעבר שלו, הוא ההבנה כיצד אנחנו משתנים על ידי התפקידים החדשים הללו – וכיצד השינויים הללו משפיעים על מערכת היחסים.
בטיפול של רונה עולה שהייתה מודאגת ממצבו של בעלה , ולצד זה ממורמרת על כך שהוא לא היה מסוגל להיות נוכח ולתמוך בה. היא חשה מאוד לבד דווקא באותו זמן שהייתה צריכה שהוא יהיה שם עבורה הכי הרבה.
דיכאון גם נוטה לבלום את החשק המיני של אדם, מה שגרם לניר בעלה – לתחושה נוספת של חוסר תפקוד וחוסר גבריות והוסיף לרגשות הבושה וחוסר היכולת שלו .
למרות הקשר החיובי בבסיסו שבן רונה וניר היו חללים רבים שאותם הם עקפו בתקשורת ביניהם בשל רגישותם. חלקם היו אפילו לא מבוטאים במילים בינם לבן עצמם. בשלב מסוים הטיפול הפך להיות טיפול זוגי ובו ניר ביטא את הטראומה שהמצב גרם לו והחרדות לגבי תפקוד מיני שהוא חש. הפגיעות שהוא ביטא בטיפול בניגוד להסתגרות הדיכאונית הקודמת שלו-אפשרה להם למצוא ערוצים אינטימיים של תקשורת פיזית. בדיעבד אומרת רונה-המשבר חיזק והרחיב את הקשר האינטימי שלהם.