קלפטומניה היא הפרעת דחף ידועה המאופיינת בחוסר היכולת להתנגד לדחפים לגנוב פריטים באופן תכוף, למרות שפריטים אלו אינם נחוצים לשימוש אישי, או שאין להם ערך כספי גבוה. אדם הסובל מהפרעה זו חווה תחושת מתח גואה לפני הגניבה וחש הנאה, סיפוק או רווחה בעת ביצוע הגניבה, למרות שהוא יכול להרשות לעצמו לשלם עבור הפריטים הגנובים.
לעיתים הוא מחלק אותם או זורק אותם ולעיתים אוגר את החפצים הגנובים או משיבם בחשאי. פעולה זו אינה מחויבת לבטא כעס או נקמה, ואינה מבוצעת בתגובה לאשליה או הזיה. הגניבה אינה מוסברת טוב יותר באמצעות הפרעת התנהגות, הפרעת אישיות אנטיסוציאלית או התקף מאניה.
למרות שאנשים הסובלים מהפרעה זו נמנעים מפעולת גניבה בנוכחות מעצר מיידי צפוי, למשל, כשבמקום נוכח מאבטח או שומר, הם בדרך כלל אינם מתכננים מראש את הגניבות, ואינם לוקחים בחשבון באופן מלא את סיכויי המעצר. הגניבה מבוצעת ללא סיוע או שיתוף פעולה עם אחרים.
תכונות והפרעות נלוות
אנשים הסובלים מקלפטומניה חווים את הדחף לגנוב כאגו דיסטוני, תפיסה מקובלת אידיאלית של האדם העצמי, ומודעים לכך שהמעשה שגוי וחסר היגיון. לעיתים קרובות הם חוששים מפני מעצר וסובלים מדיכאון או אשמה בעקבות הגניבות.
כשהמצב אינו מטופל, הוא עלול לגרום להפרעה משפטית, משפחתית, פגיעה בקריירה וקשיים אישיים. קלפטומניה עשויה להיות קשורה להפרעות אחרות כגון הפרעות במצב הרוח, הפרעות חרדה, הפרעות אכילה והפרעות אישיות. בנוסף היא קשורה למצבים שונים הכוללים:
- דיכאון
- שימוש באלכוהול וסמים
- הימורים כפייתיים
- קניות כפייתיות
- מחשבות או התנהגויות אובדניות
- בידוד חברתי.
הגורמים לקלפטומניה
למרבה הצער, בדומה לרוב ההפרעות הנפשיות, הגורם לקלפטומניה אינו ידוע. קיים מגוון תיאוריות המציעות גורמים אפשריים שונים, וכל תיאוריה מכילה אמת מסוימת. יש צורך במחקר נוסף להבנה טובה יותר של כל הסיבות האפשריות.
הסברה הרווחת כיום היא שההפרעה אינה נובעת מגורם אחד להפרעה נפשית, אלא ממספר גורמים כגון מתח, פגיעות ביולוגיות, נטייה לפגיעות גנטיות, בעיות חברתיות ואירועי חיים מלחיצים המזרזים התנהגויות שליליות או הפרעות פסיכולוגיות. הפרעות התנהגויות או נפשיות מוסברות על ידי גורמים אחרים.
הגורמים האפשריים לקלפטומניה כוללים:
גנטיקה – כגון הורה או אח עם ההפרעה.
הפרעה טורדנית כפייתית – עלולה להגביר את הסיכון לקלפטומניה.
נשים – כשליש מהסובלים מקלפטומניה הן נשים.
חוסר איזון כימי במערכת העצבים המרכזית – קלפטומניה עשויה להיות קשורה לבעיות עם מוליך כימי המתרחש באופן טבעי המוח, הנקרא סרוטונין, המסייע לוויסות מצב הרוח והרגשות. רמות נמוכות של סרוטונין נפוצות בקרב אנשים הנוטים להתנהגות אימפולסיבית.
הפרעות ממכרות – קלפטומניה עשויה להיות קשורה גם להפרעות ממכרות, וגניבה עלולה לגרום לשחרור דופמין, מוליך עצבי אחר הגורם לתחושות נעימות, ויש אנשים המחפשים תחושת גמול זה שוב ושוב.
טראומה מוחית או פגיעת ראש – אנשים שחוו טראומת ראש עלולים לפתח קלפטומניה.
אמונות מוטעות – על פי התיאוריה הקוגנטיבית התנהגותית (CBT), אנשים עם קלפטומניה חווים מגוון נרחב של אמונות מוטעות הכוללות מחשבות כגון: "אני חכם יותר מאחרים ויכול לצאת מזה"; "מגיע להם"; "אני רוצה להוכיח לעצמי שאני יכול לעשות את זה"; ו"למשפחה שלי מגיעים דברים טובים יותר". מחשבות אלו הן רמזים חזקים לגניבת התנהגות. כל המחשבות האלו מזרזות מחשבות נוספות על משפחה, גורמי לחץ הקשורים לעבודה, למצבים כלכליים, או לתחושות דיכאון.
טיפול בקלפטומניה
אנשים רבים עם מצב זה חיים חיי בושה וסוד היות והם פוחדים לפנות לטיפול בתחום בריאות הנפש. זה מצער, היות ולמרות שלא קיימת תרופה לקלפטומניה, טיפול פסיכולוגי מסייע לסיים את מחזור הגניבה הכפייתית.
לא קיימת גישת טיפול סטנדרטית למצב, היות והגורם עדיין אינו מובן באופן מלא. יחד עם זאת, מגוון גישות הטיפול כוללות טיפול פסיכולוגי, טיפול תרופתי וקבוצות תמיכה. לכן אדם הסובל מקלפטומניה רשאי וצריך לנסות מספר סוגי טיפול על מנת למצוא את השיטה העובדת טוב עבורו.
פסיכותרפיה
טיפול קוגנטיבי התנהגותי הוא טיפול בחירת הפסיכותרפיה לקלפטומניה, באופן כללי, הטיפול מסייע למטופל לזהות אמונות שאינן בריאות והתנהגויות שליליות ולהחליפן בחשיבה חיובית והתנהגות בריאה. הטיפול כולל שיטות המסייעות למטופל להתגבר על הדחף לגנוב.
רגישות סמויה – כשהמטופל חש את הדחף לגנוב, הוא מדמיין את ההשלכות השליליות עד שהדחף נעלם.
טיפול סלידה – כשהמטופל חש את הדחף לגנוב, הוא עוצר את נשימתו עד למצב כואב מעט, ובסופו של דבר הוא משייך את הרגשות הלא נעימים עם הדחף, והדחף לגנוב פוחת.
הרפיה מערכתית – המטופל עובר טיפול הרפיה ולומד להחליף רגשות מרגיעים בדחף לגנוב.
צורות אחרות של טיפול, כגון טיפול פסיכודינמי, טיפול משפחתי או ייעוץ זוגי הן שיטות יעילות נוספות.
