אנשים רבים מכירים את מאפייני תסמונת שטוקהולם בהתבסס על מקור המונח בלבד. בשנת 1973, שני גברים נכנסו לבנק בשטוקהולם, שבדיה, מתוך כוונה לשדוד אותו.
כשהמשטרה נכנסה לבנק, השודדים ירו בשוטרים ופיתחו מצב בני ערובה שנמשך שישה ימים, במהלכם השודדים החזיקו בארבעה אנשים תחת איומי נשק, כשהם נעולים בכספת בנק, קשורים עם חומרי נפץ וחבלי תלייה על צווארם.
כשהשוטרים ניסו להציל את בני הערובה, החטופים נלחמו בהם להגנת שוביהם והאשימו את המשטרה. אחד מבני הערבה הקים קרן לכיסוי עלויות ההגנה במשפט. כך נולדה תסמונת שטוקהולם, המתארת את תופעת השובה-האסיר הקלאסית.
תסמיני תמונת שטוקהולם
קיימים מספר תסמינים לתסמונת זו, המשתנים בהתאם למצב ולאופי השבוי. חמשת התסמינים הנפוצים כוללים:
- רגשות חיוביים מצד הקורבן כלפי המתעלל או השובה.
- תחושות שליליות מצד הקורבן כלפי בני משפחה, חברים או רשויות המנסות להצילו או לתמוך בו.
- תמיכת השבוי בהתנהגויות השובה ובסיבותיו.
- רגשות חיוביים מצד השובה כלפי הקורבן.
- התנהגויות תומכות מצד הקורבן המסייע לשובה להצליח במטרתו.
תהליך תסמונת שטוקהולם
תסמונת זו היא אירוע טראומטי ומלחיץ באופן יוצא דופן. אדם מוצא את עצמו שבוי בידי אדם המאיים להרוג אותו אם לא יישמע לו בכל דרך שהיא. הוא עשוי לעבור התעללות פיסית, מינית או מילולית, ומתקשה לחשוב בהיגיון, שכן לדברי השובה, בריחה אינה אופציה ואם השבוי ינסה זאת, הוא יסיים את חייו, כולל מות בני משפחתו. הסיכוי היחיד שלו לשרוד הוא ציות.
ככל שהזמן עובר, צייתנות בלבד עשויה להיות דבר פחות בטוח, והשובה נמצא אף הוא תחת לחץ, וגם שינוי במצב רוחו עשוי להיות בעל השלכות מזיקות לאסיר, הנדרש להבין מה עלול להצית אלימות מצד השובה, כך שיוכל להימנע מהגורמים ההופכים את אסטרטגיית ההישרדות. בדרך זו, הוא לומד לחשוב בהתאם למסלול החשיבה של השובה.
מעשה קטן של חסד מצד השובה, שיכול לכלול פשוט לא להרוג את האסיר עדיין, ממקם את השובה כמושיע האסיר. בנסיבות הטראומטיות מסכנות החיים שבהן נמצא האסיר, הוא מוצא עוצמה במעשה הקל ביותר של חסד, או בהיעלמות הפתאומית של אלימות, ופעולות קטנות אלו נתפסות כאות ידידות בעולם עוין. האסיר דבק באותות אלו לחיים ולמוות.
בהדרגה, השובה הופך לפחות מאיים, והאסיר עובר מצב הנקרא מעשה הונאה עצמית. כדי לשרוד מבחינה פסיכולוגית ופיסית, ולהפחית את הלחץ הבלתי נתפס של המצב, האסיר מאמין באמת שהשובה הוא חברו, ושלא יהרוג אותו, היות ולמעשה הם יכולים לסייע זה לזה "לצאת מהבלגן".
האנשים בצד החיצוני המנסים להציל את האסיר אינם נשמעים כמו בני ברית. הם נתפסים כאנשים העומדים לפגוע באדם המגן עליו מכל רע. העובדה שאדם זה הוא גם מקור הנזק, נקברת תחת תהליך ההונאה העצמית.
אופן הטיפול
תסמונת שטוקהולם נחשבת כמצב המתפתח מתוך מתח ופחד קיצוניים. הטיפול היעיל ביותר הוא ייעוץ פסיכיאטרי, ואהבה ותמיכה של בני המשפחה. שילוב של תמיכה אוהבת, הדרכה מקצועית וסבלנות, תסמונת שטוקהולם נעקרת עם הזמן.
