בדידות בגיל הזהב

תוכן עניינים
בדידות היא מצב המורכב ממאפיינים חברתיים ורגשיים. מהפן החברתי, משמעותה של בדידות היא ניתוק, חוסר שייכות או התרחקות מאנשים ומהחברה האנושית. אך מה שהופך את הבדידות לקשה הוא הפן הרגשי – בני אדם הם חיות חברתיות, הזקוקות למגע אנושי ויחסים חברתיים כמו אוויר לנשימה. הניתוק החברתי מלווה בצורך ורצון חזקים להתחבר עם אחרים, ולכן הבדידות מלווה בתחושות של עצב ואף אובדן תקווה.

בדידות היא תחושה סובייקטיבית, וכל אדם עשוי לחוש בדידות בשלב זה או אחר של חייו, אך מחקרים מראים שהתופעה נפוצה במיוחד אצל קשישים. לעלייה בדיווחים על תחושת בדידות בגיל הזהב יש מספר מקורות אובייקטיבים:

התנתקות מהמשפחה

בשלב מסויים בחיים, קשרים משפחתיים – גם כאלה שהיו חזקים בעבר, עלולים להתרופף ולהתנתק. הילדים גדלים ועוזבים את הקן, לעיתים עוברים לגור בעיר רחוקה או אפילו בארץ אחרת, והקשר איתם כבר אינו יומיומי.

מובן שהילדים גם עסוקים במשרותיהם ובמשפחתם הגרעינית, ואינם יכולים תמיד להשקיע את מלוא תשומת הלב בהוריהם המזדקנים. בני משפחה מובגרים יותר עשויים להיות חולים או עסוקים בעינייניהם. הגישה לבני משפחה רחוקים נעשית מסובכת יותר כאשר הקשיש מתקשה להתרחק מביתו או לארח. וכן הלאה והלאה, החיים מושכים כל אחד לכיוון אחר, והקשיש עשוי להשאר בבדידותו.

אבדן בן זוג

גם כאשר קשרים אחרים מתרופפים, פעמים רבות הקשר החזק והיציב ביותר הוא הקשר עם בן הזוג. אך בגיל זקנה, בדרך כלל אחד מבני הזוג ישאר בשלב מסויים לבד. בהקשר זה מעניין לציין שנשים שאיבדו את בן זוגן נוטות לחיות לבדן שנים רבות יותר מאשר גברים שאיבדו את יקירתם. כאשר קשיש נשאר ללא בן זוגו, תחושת הבדידות חזקה במיוחד, משום שהוא נשאר בבית ריק באמת, בלי אדם קרוב אחד שיוכל לחלוק עימו את זמנו ואת תחושותיו.

ירידה בבריאות

ירידה בבריאות קשורה באופן הדוק לתחושת הבדידות משני טעמים עיקריים. ראשית, לאדם חולה קשה יותר לקיים יחסים חברתיים הדדיים – הוא לא מסוגל לארח או להתארח, והוא מתקשה לצאת מביתו או מבית החולים לסביבות חברתיים ולפעילויות שונות. שנית מחלות שונות המאפיינות את גיל הזקנה יוצרות במהותן בידוד חברתי.

כך למשל אלצהיימר – מחלה הנפוצה ביותר אצל קשישים, ופוגעת ביכולתם לתפקד באופן תקין בחברה. בנוסף, יש לציין שלמרבה הצער, אנשים צעירים נרתעים ממגע עם אנשים זקנים וחולים, וגם אם מגיעים ל"ביקורי חובה", ולעיתים מספר הביקורים מצטמצם ואורכם מתקצר, דווקא שהקשיש זקוק להם יותר מכל.

מחוסרי תעסוקה

מאפיין נוסף של גיל הזהב הקשור לתחושת בדידות הוא אובדן התעסוקה. ההליכה היומיומית לעבודה, גם כאשר היא נראית מטרידה ומיותרת, מעניקה לעובד תחושת ערך וסביבה חברתית הדוקה. בעבודה פוגשים אנשים, מדברים איתם, וניתן לקיים עימם יחסים חברתיים של ממש.

כאשר אדם יוצא לפנסיה, הוא מוותר על מקור חברתי זה. לאנשים קשישים קשה יותר מאשר לצעירים ליצור יחסים בינאישיים חדשים, וכאשר המסגרת אינה הדוקה כמו בעבודה זה קשה אף יותר.

טיפול פסיכולוגי או קבוצתי לטיפול בבדידות

תחושת הבדידות המאפיינת את גיל הזהב אינה נעימה ואינה בריאה, וגם אינה כורח המציאות. קשישים אשר פונים לקבלת עזרה מקצועית עקב תחושת בדידות, יופנו לאחת משתי אפשרויות. ראשית, קיים הטיפול הפסיכולוגי.

מכיוון שבדידות היא תחושה סובייקטיבית, שלעיתים נחווית גם כשהאדם לא נמצא לבד, יכול טיפול לעזור לפרט לראות את התמיכה החברתית סביבו, ולהפסיק לחוש בודד. שנית, קיימת אפשרות לטיפול קבוצתי, אשר בנוסף להתמודדות עם תחושת הבדידות הסובייקטיבית, מספקת גם חברה אנושית חמה ותומכת.